אִם כֵּן אֵין נְדָרִים. לֹא יְהוּ נְדָרִים. וְהָֽכְתִיב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. תָּלָה הַפָּרָשָׁה בְרָאשֵׁי הַמַּטּוֹת. שֶׁיְּהוּ מַתִּירִין אֶת נִדְרֵיהֶן. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת עוֹקֵר פָּרָשַׁת נְדָרִים מִן הַתּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
לא יהו נדרים. ומה בכך ומשני דה''ק דהכתוב וידבר משה אל ראשי המטות תלה הפרשה בראשי המטות לומר שיהא חכם מומחה מתיר את הנדר ואם אומר את כן שפותחין לו בכבוד המקום נמצאת עוקר פ' נדרים מן התורה שלא יהו נדרים נשאלין לחכם שכל א' וא' יפתח זה הפתח לעצמו דשייכא בכל הנדרים וכתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין אותו:
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. פּוֹתְחִין לָאָדָם כול'. רַבָּנִין אָֽמְרִין. חֲזָקָה 29a שֶׁאָדָם מַעֲמִיד בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. פְּעָמִים מַעֲמִיד וּפְעָמִים אֵינוֹ מַעֲמִיד. מוֹדֶה רִבִּי לִיעֶזֶר לְאַחַר מִיתָה שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד. הַכֹּל מוֹדִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד. דְּתַנִּינָן וּמוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שֶׁמַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' רבנן אמרין חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו. טעמא דפלוגתייהו מפרש כלומר דרבנן סברי חזקה שאדם מעמיד בכבוד אביו ואמו ואינו מעיז לומר אע''פ שהוא נגד כבוד אבי ואמי נדרתי והילכך חיישינן שמא משקר הוא ואינו מתחרט ומפני הבושה אומר כן. והיותר נראה דגרסינן שאין אדם מעמיד כלומר שאינו מעמיד בנדרו מפני כבוד אביו ואמו ואומר שמתחרט ואע''פ שאינו כן והילכך אין פותחין וכן מוכח מדלקמן:
ר''א אומר פעמים מעמיד כו'. והילכך פותחין:
מודה ר''א לאחר מיתה. של אביו ואמו שאינו מעמיד בדבריו ואינו מעיז ואין פותחין:
הכל מודין בכבוד רבו שאינו מעמיד. בדבריו ואין פותחין:
רִבִּי יִרְמְיָה בָּעֵי. אַתְּ אוֹמֵר. פּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹ'ם אַל יִפְתְּחוּ לוֹ בְּכְבוֹד הַמָּקוֹ'ם. מֵעַתָּה דְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין אָבִיו וְאִמּוֹ פּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. וְדִכְוָותָהּ יִפְתְּחוּ לוֹ בִּכְבוֹד דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹ'ם. אֵי זֶהוּ כְּבוֹד הַמָּקוֹ'ם. כְּגוֹן סוּכָּה שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה. לוּלָב שֶׁאֵינִי נוֹטֵל. תְּפִילִּין שֶׁאֵינִי נוֹתֵן. וְהַייְנוֹ כְבוֹד הַמָּקוֹ'ם. מַשְׁמַע לֵיהּ דִּלְנַפְשֵׁיהּ הוּא מְהַנֵּי. כְּהָדָא אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֵּן לוֹ. אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ לְיִצְרוֹ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מַאי טַעֲמָא. לֹא יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר. זָר שֶׁבְּקִרְבָּךְ אַל תַּמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא יהיה בך אל זר. זר שבך ובקרבך אל תמליכהו עליך:
כל השומע ליצרו. כלומר בכגון זה פותחין לו שהוא שומע ליצרו לנדור מחמת כעסו:
כאלו עובד ע''ג. שהיום אומר לו עשה כך ולמחר כו':
ר' ירמיה בעי את אומר פותחין לו בכבוד אביו ואמו. אמודים חכמים במתני' קאי בדברים שבינו לבין אביו ואמו את אומר דמודים שפותחין לו ומדקתני בכבוד אביו ואמי משמע הא בכבוד המקום אפילו בדברים שבינו לבין המקום אל יפתחו לו בכבוד המקום ואמאי נימא מעתה הואיל בדברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לי בכבוד' וכן נמי בכבוד המקום כדמפרש ואזיל אם נדר לעבור על מצות עשה יפתחו לו בכבוד המקים:
והיינו כבוד המקום. בתמיה כלומר דמשני וכי כבוד המקום הוא אם מקיים המצות או לא:
משמע ליה דלנפשיה הוא מהני. משמע לן מהמקרא שאינו מהנה אדם למקום בעשיית המצות אלא לנפשו הוא דמהנה כהדא דמצינו אם צדקת וגו' ואם חטאת מה תפעל בו אלא הכל לך ולעצמך:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פָּתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר כְּאִילּוּ נוֹתֵן קוֹלַר עַל צַוָּארוֹ נוֹדֵר הָיִיתָ. לְקֻסְטוֹרִייָה שֶׁהָֽיְתָה עוֹבֶרֶת וְרָאָה קוֹלַר פָּנוּי וְהִכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ לְתוֹכוֹ. לֶאֱסוֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וְהוּא אָסוּר בַּזִּיקִים. רִבִּי יוֹנָתָן פָּתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר כְּבוֹנֶה בָמָה וְהַמְקַייְמוֹ כְמַקְרִיב עָלָיו נוֹדֵר הָיָיתָ. וְקַשְׁיָא. עֲבוֹדָה זָרָה בִסְקִילָה וְהַנְּדָרִים בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. לֵית לָךְ אֶלָּא כַּיי דָּמַר רִבִּי יַנַּאי. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ לְיִצְרוֹ כְּאִילּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַנּוֹדֵר כִּילּוּ נוֹטֵל חֶרֶב וְדוֹקְרָהּ בְּלִיבּוֹ נוֹדֵר הָיִיתָ. יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב. רִבִּי חֲנִינָה דְצִיפּוֹרִין בְּשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. כִּמְדַקֵּר אֵין כְּתִיב אֶלָּא כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב. לְאֶחָד שֶׁנָּדַר מִן הַכִּכָּר. וַיי דְּיֵיכוֹל וַיי דְּלָא יֵיכוֹל. אִין אֲכִיל עֲבַר עַל נִדְרֵיהּ. אִין לָא אֲכִיל חֲטֵי עַל נַפְשֵׁיהּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. הוֹלֵךְ אֶצֶל חָכָם וְהוּא מַתִּיר נִדְרוֹ. וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא. רִבִּי דִימִי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. לֹא דַייֵךְ מַה שֶׁאָֽסְרָה לָךְ הַתּוֹרָה אֶלָּא שֶּׁאַתָה מְבַקֵּשׁ לֶאֱסוֹר עָלֶיךָ דְבָרִים אֲחֵרִים. לֶאֱסוֹר אִסָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
לאסור איסר. כלומר שאתה מוסיף איסר על איסר תורה:
הילך אצל החכם והוא מתיר נדרו. כדסיפא דקרא ולשון חכמים מרפא:
אין לא אכיל חטי על נפשיה גרסינן:
כמדקרות. לשון רבים שלאחר שנדר מן הככר אוי לי אם יאכל ואוי לו אם לא יאכל שמצטער וחוטא על נפשו:
יש בוטה. כדדריש לה בבבלי פ''ב כל הבוטה ראוי לדוקרו בחרב:
ואת אומר אכן. המקיימו כמקריב עליו אלא לית לך הפתח הזה אלא כהאי דאמר ר' ינאי ושייך שפיר לדמות לע''ז:
וקשיא. על הא דר' יונתן דמדמה נדרים לע''ז שהיא בסקילה ונדרים אינן אלא בל''ת אפילו אם עובר ואינו מקיימו:
כבונה במה. לע''ז:
וראה קולר פנוי. ומכניס ראשו לתוכו וכן זה הנודר שלא נזהר מלראות בצער שעבר על האחרים שקדמוהו בנדרים כאלה וכן הוא אומר לאסור אסר על נפשו שנותן איסרי קולרין עליו כמד''א כו':
לקסטורייא. כת של שוטרים הממונים לענות האנשים בייסורין ולתתם בקולרין:
ר''ל פתח. להתיר נדר בזה אילו היית יודע כו' קילר על צוארו שמעצמו הוא נותן קולר עליו ואוסר עצמו במיתר לו ושמא יבא לידי מכשול:
הלכה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד כול'. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִמֹּשֶׁה לָמַד רִבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁפָּתַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּנּוֹלָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ כִי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ נוֹדֵר הָיִיתָ. וְכִי מֵתִים הָיוּ. וַהֲלֹא דָתָן וַאֲבִירָם הָיוּ. אֶלָּא שֶׁיָּֽרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ר' יוסי בשם ר' יהושע בן לוי גרסינן כדלקמן:
ממשה למד ר''א. דאשכחן שפתח לו הקב''ה בנולד דכתיב כי מתו כל האנשים וס''ל מתים ממש נולד הוא. חסר כאן וה''ג ורבנן טעמייהו וכי מתים היו והלא דתן ואבירם היו דכל מקום שנאמר נצים נצבים דתן ואבירם הן אלא שירדו מנכסיהם וכמתים חשיבי והלכך פתח לו הקב''ה בזה משום דעניות שכיחא היא ולאו נולד הוא. א''ר ירמיה הדא דאת אמר. טעמא דר''א:
משנה: וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹתְחִין בַּנּוֹלָד. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. כֵּיצַד אָמַר קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְנַעֲשָׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב וְאָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה סוֹפֵר אוֹ שֶׁהוּא מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ בְקָרוֹב לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. קוֹנָם לְבַיִת הַזֶּה אֵינִי נִכְנָס וְנַעֲשָׂה בֵיֹת הַכְּנֶסֶת. אָמַר אִילּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נַעֲשֶׂה בֵית הַכְּנֶסֶת לֹא הָיִיתִי נוֹדֵר. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' ועוד אמר רבי אליעזר. קולא אחרת בנדרים:
פותחין. בנדרים בנולד כגון דבר שאינו מצוי ונולד ונתחדש אחר שנדר ואלו ידע בשעת הנדר שיתחדש דבר זה לא היה נודר:
וחכמי' אוסרים. דטעמא דחרטה שע''י החרטה הנדר נעקר מעיקרו ובדבר שאינו מצוי אינו נעשה נדר עקור מעיקרו שבשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם:
ונעשה סופר. ת''ח והכל צריכים לו:
או שהיה משיא את בנו בקרוב לא הייתי נודר. וכגון שנדר לזמן ולא היה סבור שישיא את בנו בתוך אותו זמן ויצטרך לילך לחופת בנו:
וחכמים אוסרין. משום דנקט גווני טובא הדר ותני דבכולהו ר''א מתיר וחכמים אוסרין והלכה כחכמים:
רִבִּי מָנָא נָדַר מִן חַמְרָא דַאֲבוֹהִי. אֲתַא אֲבוֹהִי סְלַק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ דַּאֲנָא מִצְטָעֵר נוֹדֵר הָיִיתָ. אָמַר לֵיהּ לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. הֲנָייָתִי עַל אַבָּא. הָדָא הִיא דָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. כּוֹפִין אֶת הַבֶּן שֶׁיִּזּוֹן אֶת הָאָב. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. הֲנָייַת אַבָּא עָלַי. רִבִּי מָנָא נָדַר וּסְלַק לְגַבֵּי רִבִּי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ שֶׁהַבִּרְיוֹת רָחֲקִין מִינָּךְ. דְּאַתְּ נָֽדְרָן. נָדַר הֲוֵיתָה. אָמַר לֵיהּ לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' מנא נדר. מיין של אביו ועלה אביו להתיר נדרו משום דברים שבינו לבין אביו ואמו כדלקמיה:
מה אנן קיימין. במתני' דקתני דברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו:
אם באומר הנייתי על אבא. הא אמר ר' יעקב בקידושין שכופין את הבן שיזון האב והרי הוא משועבד לו ולא חל הנדר. אלא. ע''כ כן אנן קיימין בנדר שלא יהנה מאביו והיינו דברים שבינו לבין אביו ואמו שאביו מצטער על כך ולפיכך פתח ר' מנא בזה:
דאת נדרן. שרגיל אתה לנדור ואין דעת הבריות נוחה מזה:
רִבִּי יִרְמְיָה שָׁרֵי נִדְרָא וּמְקַייֵם לֵיהּ. אִין מִשּׁוּם דְּהוּא חָשַׁשׁ לְהוּא דְשָׁרֵי לֵיהּ לָא יָֽדְעִין. אִין מִשּׁוּם דְּאֵין הַיֵּצֶר תָּאֵב אֶלָּא דָבָר שֶׁאָסוּר לוֹ לָא יָֽדְעִין. רִבִּי יִרְמְיָה כַד לֹא הֲוָה בָּעֵי מֵידוֹן אָמַר. עֵיינִי כְהֵייָא. וְעַל פִּיהֶן יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. הֵקִישׁ רִיבִים לִנְגָעִים. מַה נְגָעִים לְכָל מַרְאֶה עֵינֵי הַכֹּהֵן. אַף רִיבִים לְכָל מַרְאֶה עֵינֵי הַכֹּהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
אין משום. אם משום שהיה חושש ר' ירמיה שהמתיר לו נדרו לא היה כדאי ולא ידע למצוא לו פתח כראוי ובשביל כך לא היה סומך עליו או משום שאין היצר תאב אלא לדבר האסור וכשהתיר נדרו לא היה יצרו תוקפו כ''כ:
ולא. ידעין טעמיה דר' ירמיה. משום מה:
ר' ירמיה. כשהיה רוצה למנוע עצמו מן הדין היה אומר עיניו כהות פסול מלדון דכתיב כל ריב וכל נגע ומקשינן ריבים לנגעים ואיידי דאמ' לעיל מנהגו של ר' ירמיה בנדרים נקט נמי להא:
שרא נדרא ומקיים ליה. היה מתיר נדרו ואע''פ כן היה מקיים הנדר אח''כ וקאמר הש''ס דמספקא לן מ''ט עשה כך:
רִבִּי יוֹחָנָן פָתַח וְתָהֵי. וְאִילוּלֵי דוּ תְהֵא חוּ אֲתֵי. וְתָהוּת לֹה 29b כְנוֹלָד הוּא. אָמַר רִבִּי הִילָא. הַתָּהוּת מְצוּיָה. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מָצָא פֶתָח לְנִדְרוֹ עַד שֶׁבָּא אֶחָד מִזִּקְנֵי הַגָּלִיל. אִית דְּאָֽמְרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה נְסִיב לֵיהּ מִכָּא וּמוּקִים לֵיהּ הָכָא. נְסִיב לֵיהּ מִכָּא וּמוּקִים לֵיהּ הָכָא. עַד דְּאוּקְמֵיהּ גַּו שִׁמְשָׁא מַפְלֵי מָנוֹהִי. אָֽמְרִין לֵיהּ. אִילּוּ הָיִיתָ יוֹדֵעַ דְּהָהֵן סַבָּא עֲבַד לָךְ כֵּן נוֹדֵר הָיִיתָ. אֲמַר לוֹן. לֹא. וְשָׁרָא לֵיהּ. אָֽמְרוּן. מְנָא לָךְ הָדָא. אָמַר לָהֶן. מְשָׁרֵת מֵאִיר הָיִיתִי בְּבָרְחוֹ שְׁנַיִם. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. מַקְּלוֹ שֶׁלָּרִבִּי מֵאִיר הָֽיְתָה בְיָדִי וְהִיא מְלַמֶּדֶת לִי דַּעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
מקלו של ר''מ היתה בידי. להפלגת קדושתו ושבחו של ר''מ אמר כן א''נ הכונה משענתו של ר''מ שהיה נשען עליו תמיד ללמוד ממנו:
בברחו שנים. בשנים שעברו הייתי משרת אצל ר''מ וממנו למדתי לעשות כן:
עד. שהעמידו הזקן במקום השמש והיה מעיין בכליו לפלות מכנים וע''י כן היה ר''ש מצטער בעצמו שהיה עומד בשמש ונמאס עליו מעשה הזקן לנגד עיניו ואמרין ליה כו'. ובבבלי שם דף כ''ג עובדא כה''ג בנוסחא אחרת:
הוה נסיב ליה מכא. כלומר שהיה לוקחו ממקום זה ומעמידו במקום אחר והיה חוקרו ודורשו אם ימצא לו איזה פתח וע''י כן נעתק ממקום למקום עמו:
כהדא. שמצינו שפתחו לו בחרטה לר''ש:
התהות מצויה. מצוי' הוא שמתחרט על נדרו ובנולד השכיח פותחין:
ותהות לא כנולד הוא. בתמיה וקי''ל אין פותחין בנולד:
ואלול' דתהא הוא אתי. כלומר ואם לא תהית עדיין הוא יבא בלבך להתחרט וכלומר תן דעתך אם עומד אתה בנדרך:
רבי יוחנן פתח ותהי. כלומר שאומר לו תהית אם אתה מתחרט או כדו תהית אם אתה עומד בנדרך כדאמר בבלי שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source